עמוק עמוק, בתוך הנפש, חיה לה הפולניה-הפנימית
עמוק עמוק, בתוך הנפש, חיה לה הפולניה-הפנימית. איש עוד לא ראה אותה, אבל כולם יודעים שהיא קיימת. אולי פיספסו אותה בספרות המקצועית אבל כולם שומעים אותה לפעמים באוזן:
"רזיתי? מה פתאום! דוקטורט בפיזיקה-גרעינית? נו, שטויות, לא עלו עלי כמה שאני אהבלה. "זה מה שאת לובשת? את בטוחה?" "זה לא פרקטי, אין לך כשרון לזה, זה עוד ייגמר בבכי!" "ממילא אין לך זמן לזה עכשיו. מה יגידו?? לא באנו להינות..."
"תמיד היא עולה בי בלי כל אזהרה, הפולניה הרעה!” מאיפה היא באה בכלל? ואיך זה שכולנו הצמחנו אחת כזאת שתתעלק לנו על הוריד? מזמן מזמן, מספרות הזקנות, היה לה בכלל תפקיד אחר. הפולניה-הפנימית-המקורית היא החלק בנפש שמתווך בין העולם הפנימי לבין המציאות החיצונית. היא מביאה את הרעיונות שלך לידי ביטוי בשטח, ומלקטת בשבילך מידע והשראה מבחוץ. היא חזקה, קשובה, ממוקדת, נחושה, ערמומית ויודעת לחשוף שיניים כשצריך. כשהיא לצידך את הכי סופר-וומן.
רק שמתישהו בחיים, מכל מיני סיבות (חלקן אפילו טובות), היא מתחילה לאבד כיוון... היא ממציאה תירוצים על "למה לא כדאי" במקום למצוא דרכים ל"איך כן אפשר". היא בונה מחסומים במקום לפרוץ שבילים. הפילטר שלה מפסיק לסנן רעל. והמאבק איתה? מעייף בטירוף.
האם אפשר לשקם את היחסים איתה, ולהחזיר אותה לתפקוד שעובד לטובתך? לגמרי. בסבלנות, עם הרבה צבעים מפתים, באהבה, בהומור, בחמלה, ו... בכיף! כי מה-זה באנו להינות :-)
